אלי היקר והמוערך נולדתי להורים ניצולי שואה שקידשו את השתיקה בבית. כל חיי שמעתי מהם, אמנם ביידיש, "למה לך לדבר, צריך לשתוק." ואכן את סיפור חייהם הגדול ליקטתי במשעולי החיים איתם בהזדמנויות שונות. חיים בעלי גדל במשפחה ירושלמית שורשית שמצד אביו הוא דור שמיני בארץ ואימו איבדה את כל משפחתה בשואה בהונגריה. גם היא דגלה בשתיקה. בוקר אחד התעוררתי והלמה בי ההכרה שיבוא יום ואיש לא ידע כי היינו, איך חיינו, איזה חותם הוטבע בנו ועוד. ביום שפגשתי בך אלי חליפה הסופר הרגשתי חיבור מיוחד ושאכן אתה האיש שיוציא לפועל את סיפור חיינו. שעות על גבי שעות ישבנו ודיברנו. הצלחת לפרוץ את סכר השתיקה שלי ולהביא לידי ביטוי דברים רבים שיכלו למצוא את עצמם בתהום הנשייה. אישיותך המכילה, סבלנותך, וההכוונה שנתת לי גרמו לי להוציא לפועל מפעל חיים. כשרונותיך הספרותיים ושפתך העשירה קלעו למטרה שהצבתי לעצמי בכדי שהספר יהיה רומן לבני העשרה שעבורם כמעט לא קיימת ספרות שמדברת על היהדות בשואה והיהודים בתחילת היישוב בארץ ותקומת המדינה. תבורך ותמשיך להרבות חיילים בבריאות והצלחה במעשה ידיך. בידידות ובהערכה רבה.

ד"ר חדוה הייזלר (פתח תקוה)